כשהלב פועם

אני חושבת שכמו כל דבר בחיים – לתקופות שונות יש הבדלים בסגנון, בקצב, סדרי עדיפויות, באופנות, בערכים…וסדרות מתקופות שונות ייצגו את זה. יש סדרות ישנות שאני לא מסוגלת לראות היום כי הן כל כך מיזוגניות ושמרניות ואלימות ושום נוסטלגיה לעבר לא יכולה להציל אותן. אמונה למשל, היא סדרה שאני אוהבת מאוד אבל הדמות הנשית הראשית בלתי נסבלת בעיניי. היא צעקנית ודחפנית והיא טיפוס שהיה מאוד מקובל לראות בסדרות בשנים האלו. היום יש פחות דמויות בסגנון הזה. אני גם חושבת שאחרי שצוברים קילומטראז' בתחום מסוים (למשל בסדרות קוריאניות) הקסם הראשוני מתפוגג, קשה יותר לרגש ולהפתיע אותנו והדברים נעשים קצת תפלים. ככה זה בכל מערעת יחסים ארוכת טווח. אז הייתי שוקלת לרענן אולי את הרפרטואר ולהתנסות בדרמות ממקומות אחרים כדי לא להתבאס על מה שצופים.